חיפוש
  • bazoola.info

ארה"ב בעשור הבא: הלבנים מאבדים ממספרם שיעור ההיספנים ואחרים עולה, מה תהיה ההשפעה על ארה"ב והעולם.

האם כור ההיתוך האמריקאי יתמודד אם ירידה באחוז של אלו המחזיקים בתרבות האנגלו-אמריקאית?


צילום | רויטרס


לקראת העשור הקרוב ניצבת ארה"ב על פרשת דרכים היסטורית בענייני פנים וחוץ. בחירות 2020 לנשיאות ולקונגרס יקבעו במידה רבה אם יעמיקו המגמות הנוכחיות של קיטוב, בין חלקי החברה האמריקנית, ושל נסיגת ארה"ב מהנהגת היחסים הבינלאומיים. האם הכלכלה תשגשג? מה תהיה ההשפעה של התמורות בדמוגרפיה האמריקאית?

 

לרפובליקנים יש בסיס שמרני איתן, כ-40% מציבור הבוחרים, והוא כולל לבנים שמרנים, פועלי תעשייה, בוחרים חסרי השכלה, אוונגליסטים ותושבי האזורים הכפריים. לאורך השנים פועלים הרפובליקנים לשמור על מאגר המצביעים הזה.


בחירות 2020 יקבעו באיזו מידה הקיטוב בחברה האמריקאית היא תופעה מקרית וחולפת או מגמה עמוקה יותר. תוצאות הבחירות יהיו משמעותיות עוד יותר אם בין המועמדים הדמוקרטים לתפקיד הנשיא וסגן הנשיא יהיה איש או אשת האגף הרדיקלי יותר במפלגה, כמו הסנאטורית אליזבת וורן.


קיטוב העמוק ביותר מאז שנות ה-60


מתחילת המאה הנוכחית נעה המפלגה הדמוקרטית שמאלה. מגמה זו התחזקה עם בחירתו של ברק אובמה לנשיא וחקיקת חוק הבריאות, לראשונה בתולדות ארה"ב. הרפובליקנים השמרנים פירשו את החוק כמהלך ראשון בדרך להפיכת ארה"ב למדינה סוציאליסטית, ולכן עשו מאמץ גדול במיוחד להכשילו. תגובה אחרת, הייתה הקמתה של תנועת "מסיבת התיי", שהסיטה את הרפובליקנים ימינה.


בשנים הבאות הצטברו עוד עדויות להקצנה של הדמוקרטים שמאלה, הקצנה שבשלב זה אינה מוצאת חן בעיני הציבור הרחב. בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות ב-2016 כרסם הסוציאליסט המבוגר ברני סנדרס באופן משמעותי במעמדה של הילרי קלינטון, מועמדת הממסד והזרם המרכזי, כשהצליח לסחוף אחריו שיעורים ניכרים של צעירים דווקא.


בבחירות לקונגרס ב-2018 זכו צעירות רדיקליות דמוקרטיות במושבים בבית הנבחרים: שתי מוסלמיות, אילהאן עומאר שמוצאה סומלי ורשידה טליב שמוצאה פלסטיני; אלכסנדרייה קורטז, שמוצאה היספני; ואיינה פרסלי, אפרו-אמריקנית. הארבע הקימו מעיין קואליציית מיעוטים שנקראת "החבורה", ולא ברור עד כמה "חבורה" זו תחזיק מעמד בשעת אמת כאשר כל קבוצה תמשוך לכיוון האינטרסים שלה. אך בכל זאת קואליציה זו מאתגרת את מנהיגותה המתונה של המפלגה ומנסה לדחוף אותה שמאלה עוד יותר. גם שניים משלושת המתחרים המובילים במאבק על מועמדות הדמוקרטים לנשיאות ב-2020, וורן וסנדרס, נמנים עם האגף הרדיקלי.


התנועה של הדמוקרטים שמאלה תרמה לתנועה של הרפובליקנים ימינה. שיטת הממשל האמריקנית בנויה על איזונים ובלמים, על מתינות ופשרה בין המפלגות ובין הרשויות, אך בעשור האחרון נוצר קיטוב עמוק בחברה האמריקנית, והשאלה המעניינת היא איך שיטת ממשל של איזונים ופשרות תתמודד עם מצב זה. הכיתוב בחברה מלווה בהסתה ובשנאה שלא היו כמותן מאז מלחמת וייטנאם. בחירות 2020 לנשיאות ולקונגרס יגלו אם הקיטוב הזה יימשך ואף יחמיר בעשור הקרוב, או שהפעם ייבחרו לבית הלבן ולקונגרס מנהיגים שיעצרו אותו ויחזירו למערכת הפוליטית את האיזון שאפיין אותה במשך דורות. או שהבחירות יבשרו כיתוב גדל שישפיע על העשור הבא.



ללבנים אין רוב מוחלט


השינויים בדמוגרפיה יהיו התמורה המשמעותית ביותר בארה"ב בעשור הקרוב. שיעור הלבנים בחברה האמריקנית יורד בהתמדה, ואילו מיעוטים, ובראשם ההיספנים (אמריקנים שמוצאם במדינות אמריקה הלטינית), עולה. ההיספנים אינם מיקשה אחת ורבים מהם עוברים לנצרות האוונגליסטית ומקבלים על עצמם תרבות אנגלו-אמריקאית, בעיקר הלבנים שבהם, כך שקשה לשער את עתידם הפוליטי. דוגמא לכך היא ההיספנים ממוצא קובני בפלורידה שרובם הצביעו למפלגה הרפוליקנית בבחירות האחרונות.

באמצע המאה ה-21 הלבנים יהיו עדיין הקבוצה הדמוגרפית הגדולה ביותר, אבל הם יאבדו את הרוב המכריע שהיה להם מאז היווסדה של ארה"ב, והרוב שלהם יעמוד על כ-47% בלבד. אך לא ניתן לדעת עד כמה התרבות שלהם, כלומר התרבות האנגלו-אמריקאית תשתרש בקרב המהגרים החדשים וצאצאיהם, לא ניתן לדעת האם מדינות מרכז אמריקה יתייצבו, ומה יעשו האמריקאים בכדי לדאוג ליציבות זאת. גם שיעור האסייתים יגדל משמעותית, והוא יגיע ל-9%, אך האסייתים נמצאים במגמת השתלבות (ככל שמספרים של קבוצה מסוימת נמוכים יותר, כך גובר הרצון להשתלב).


אך אכן בכל זאת, לשינויים דמוגרפיים אלה יהיו השלכות רבות על הפוליטיקה, החברה והכלכלה בארה"ב בעשור הקרוב. בניית קואליציות ושיתופי פעולה בין קבוצות המיעוט יכולה לאפשר להן לשלוט בפוליטיקה האמריקנית הן במישור הארצי והן ברמת המדינות. אך כפי שהזכרנו לא ניתן לדעת איך כור ההיתוך האמריקאי ישפיע על קבוצות אלו בעיקר ההיספנית שעוברת לדת האוונגליסטית וחלקם אף מצביעים למפלגה הרפובליקנית במספרים גדלים והולכים. (ראה מקורות)


מהצד השני, זו אחת הסיבות לניצחונו של טראמפ בבחירות ב-2016: הוא מייצג את אמריקה הלבנה, שנאבקת על שימור מעמדה בחברה האמריקנית. טראמפ פעל נמרצות לעצור את ההגירה הבלתי חוקית, בעיקר מארצות אמריקה הלטינית, והאשים את הדמוקרטים שהתנגדותם להגבלות ההגירה ולחומה שהציע להקים בגבול עם מקסיקו נובעת משאיפתם להגדיל את בסיס כוחם הפוליטי באמצעות המהגרים.



האם הכלכלה תמשיך לצמוח


טראמפ הוא איש עסקים, ועבורו כלכלה פורחת חשובה אולי מכל נושא אחר. הוא השקיע מאמצים גדולים בחיזוק התעשייה האמריקנית, שאיבדה מפעלים רבים למדינות שבהן כוח העבודה זול, וניהל מאבקים לשינוי הסכמי הסחר עם מספר מדינות, שלדעתו פגעו בכלכלה האמריקנית. עם סין הוא פתח במלחמת סחר קשה.

הכלכלה האמריקנית היא הכלכלה הגדולה בעולם. אף שאוכלוסיית ארה"ב מונה רק 5% מאוכלוסיית כדור הארץ, היא מפיקה 20% מההכנסות בעולם. בשנים האחרונות מצביעים כל המדדים על כלכלה אמריקנית חזקה: הגידול בתוצר הגולמי עומד על 2%, שיעור האבטלה הוא הנמוך ביותר זה 50 שנה (3.5%), גם הריבית ושיעור האינפלציה נמוכים ושוקי ההון שברו שיאים. עם זאת, החוב הלאומי הגיע לראשונה בהיסטוריה ל-20 טריליון דולר, ומלחמת הסחר עם סין גרמה לתנודות חזקות, בעיקר בשוקי ההון דבר שהוא זמני מכיוון שטרמפ פועל לחתום על הסכם חדש והוגן יותר עם סין.



אם טראמפ יזכה בעוד ארבע שנים בבית הלבן, סביר שימשיך במדיניות הנוכחית, ואם הדמוקרטים ינצחו, סביר שינסו לבצע שינויים משמעותיים בתקציב, שינויים שיכללו העלאת מיסים והעברת תקציבים גדולים לרווחה ולתחומים שמעניינים אותם, דבר שלא יקל על הכלכלה האמריקאית. הקונגרס הוא שמאשר תקציבים, ולכן גם לשאלה מי ישלוט בשני בתיו תהיה השפעה על יכולת הממשל לנהל מדיניות כלכלית.


לא השוטר של העולם


המאה ה-20 כונתה "המאה האמריקנית" משום שהיא הפכה את ארה"ב למעצמת-העל הגדולה, החשובה והמשפיעה ביותר בעולם. ארה"ב הובילה לניצחונות מכריעים בשלוש מלחמות: מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה, שנמשכה לאורך כמעט כל המחצית השנייה של המאה. ההתרחקות של ארה"ב מניהול ענייני העולם בין שתי מלחמות העולם תרמה לפתיחת מלחמת העולם השנייה, והוכיחה עד כמה ארה"ב חשובה לשמירת השלום והביטחון בו, ובמילים אחרות – איזו תועלת יש בתפקודה כ"שוטר של העולם".


בעניין זה אובמה וטראמפ היו תמימי דעים: שניהם הודיעו על סיום תפקידה זה של ארה"ב. אובמה החל בתהליך ההתנתקות תוך שהוא מצדד בשיתוף ארגונים בינלאומיים כמו האו"ם; בשיתוף מעצמות אחרות, כמו בריטניה, גרמניה וצרפת; ובדיפלומטיה רב-צדדית, כמו זו שבמסגרתה נטלו כל החברות הקבועות במועצת הביטחון חלק בהסכם הגרעין עם איראן. טראמפ המשיך אותה בלי שיתופם של ארגונים בינלאומיים, שאותם הוא מאשים בשחיתות, בחוסר יעילות ובהתנגדות לכל מה שארה"ב מסמלת. סיסמת הבחירות שלו America First סימלה את הרצון להתמקד בעניינים פנימיים של ארה"ב.


מוקדם עדיין לקבוע שהמערכת הבינלאומית תעבור למתכונת רב-מעצמתית, כזו שתכלול את ארה"ב, סין, רוסיה והאיחוד האירופי, אבל המגמה שבה ארה"ב צועדת לעבר התבדלות – נראית די מבוססת. היא נובעת בעיקר מחוסר התלות האמריקאית באנרגיה חיצונית, ומהמעמסה הכלכלית הכרוכה בפעולות השיטור שלה ברחבי העולם. ומכפיות הטובה של השחקנים כמו האיחוד האירופי ואחרים. מה שיהיה מעניין וקריטי הוא עד כמה ארה"ב תתעסק עם תוכנית הגרעין האירנית.



בית משפט העליון


בית המשפט העליון משפיע רבות על החיים החברתיים והפוליטיים בארה"ב. כך למשל ב-1973 הוא קבע שלנשים הרות יש זכות על גופן ולכן הן רשאיות לעבור הפלות, נושא שנוי במחלוקת בחברה האמריקנית.

את השופטים – הממונים לכל חייהם, בתנאי שקיבלו אישור מהסנאט – בוחר הנשיא, ובדרך כלל נהוג לחלקם לשופטים ליברלים שהדמוקרטים ממנים ולשופטים שמרנים שהרפובליקנים ממנים. מספר השופטים קבוע – תשעה, ובשנים האחרונות עמד המאזן על 4-5 לטובת השמרנים.


כעת שני שופטים ליברלים הם בני יותר מ-80, וסביר שלנשיא שייבחר ב-2020 תהיה , הזדמנות למנות לפחות שופט אחד. אם השופט או השופטים שימונו יהיו צעירים, ההרכב החדש שייווצר בבית המשפט יפעל במשך כמה עשורים. זה יהיה נושא משמעותי במערכת הבחירות: טראמפ יטען שהוא זקוק לעוד ארבע שנים כדי לקבע את הכיוון שבו צועד בית המשפט העליון, נושא חשוב מאוד לבסיס התומכים שלו, והדמוקרטים יבקשו תמיכה כדי למנוע את התסריט הזה.




היחסים עם ישראל


נתניהו הגדיר את טראמפ כנשיא הטוב ביותר שהיה לישראל בבית הלבן. טראמפ אכן קיבל החלטות היסטוריות בנושאים חשובים לישראל, כולל העברת שגרירות ארה"ב מתל-אביב לירושלים, ההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן, הקביעה שההתנחלויות אינן בהכרח הפרה של החוק הבינלאומי וביטול הסכם הגרעין עם איראן והטלת הסנקציות הקשות עליה. הוא גם פעל נמרצות במוסדות האו"ם נגד החלטות חד-צדדיות הפוגעות בישראל, האשים את הפלסטינים בהיעדר משא ומתן, ביטל העברת כספים אמריקניים לרשות הפלסטינית ולאונר"א וסגר את משרד אש"ף בוושינגטון.


טראמפ גם הוציא את הכוחות האמריקניים מצפון סוריה, הפקיר את הלוחמים הכורדים, לא הגיב כלל על הפעולות שבהן הפילה איראן מל"ט אמריקני במפרץ ותקפה מתקני נפט בסעודיה, וניסה להיפגש כמעט בכל מחיר עם הנשיא האיראני חסן רוחאני. מעשיו אלה עוררו דאגה לגבי יציבות המדיניות שלו במזרח התיכון. אך אל לנו לשכוח ארה"ב לא רואה באירועים אלו אירועים חשובים מלבד, הגרעין האירני אין לארה"ב שום אינטרס או שותפות מיוחדת עם קבוצה כל שהיא במזה"ת והיא לא חייבת לאף אחד דבר. ההחלטות הן החלטות גאופוליטיות גרדא. היחסים עם ישראל במידה רבה נקבעים על פי הבסיס האוונגליסטי של הבוחרים האמריקאים.


ההשמאלה של הדמוקרטים והידוק היחסים בין נתניהו לבין טראמפ והרפובליקנים יצרו ניכור בין ישראל לבין הדמוקרטים ויהדות ארה"ב, שברובה תומכת בדמוקרטים. ואל לישראל לחשוש מעניין יהדות ארה"ב, מכיוון שזאת נעלמת לה, ועל-לפי הערכות מסוימות נשארו בקושי שני מליון יהודים אמריקאים. מועמדים לנשיאות מהאגף הרדיקלי הודיעו שיעשו שימוש בסיוע שארה"ב מעניקה לישראל כדי ללחוץ על ממשלתה לשנות את מדיניותה כלפי הפלסטינים. אך האמריקאים מודעים יותר ויותר לכך שישראל משפרת כלי נשק אמריקאים ואף משתמשת בהם במבצעים, כך שישראל היא מעין בסיס נסוים והפנטגון מודע לכך. מה גם שדובר בין הצדדים בהסכם הגנה רופף המאפשר לישראל חופש פעולה בהגנה על עצמה, ואם זאת מטריה אמריקאית בעלת הצהרה כבדת משקל במסגרת הגאופוליטית העולמית.


השינויים הדמוגרפיים ואחרים שמדובר כאן אליהם הם לעשרות שנים קדימה, מה שבטוח שבעשור הקרוב לא תהיה להם השפעה, ואם זאת ניתן לנתח את העשור הקרוב ולראות איזה מגמות דתיות, תרבותיות, מפלגתיות, מתרחשות בארה"ב ועל פי העשור הבא לנסות לנבא את העשורים הבאים אחריו.

מקורות:


https://besacenter.org/perspectives-papers/united-states-next-decade/


https://reflections.yale.edu/article/who-my-neighbor-facing-immigration/latino-transformation-american-evangelicalism


https://www.nytimes.com/2019/04/03/opinion/latino-voters.html

0 צפיות
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now